שימושים בשמן עץ התה

אחד הילדים שלי, אם יצא שהפוך "נוזל" ממנו בלילה והוא לא מתכסה בחזרה (מיומנות שנרכשת רק בגילאים מעט מאוחרים יותר), וקצת קר בחדר, יכול לקום ממש משתעל. שיעול עמוק, יבש, כזה מבפנים. כואב, חזק ולא נעים.

מה שאני עושה, ממש באותו רגע שהוא מתעורר, גם אם זה באמצע הלילה, זה לערבב בקערה שמן זית וכמה טיפות של שמן עץ התה. אם יש לי עראק, אוסיף גם קצת ממנו. אם אין, לא נורא. אני מחממת קצת את התערובת בכף היד שלי ומעסה את הגב העליון והחזה, כמה שאני יכולה. מרגישה את האזור מתחמם, ואז מכסה אותו טוב טוב, אולי אלביש עוד חולצת פיג'מה, והוא נרגע ונרדם. השיעול מפסיק בדרך כלל, ובבוקר כבר לא יהיה לו זכר.

ברגע שמישהו מאיתנו משתעל או מנוזל, הילדים שלי כבר יודעים ובאים כדי שאשים להם כמה טיפות של שמן עץ התה על דש הבגד. אנחנו קוראים לזה חיוך, כי זה יוצר מעין חצי עיגול כזה על החולצה (אל דאגה, השמן לא משאיר כתם). אדי השמן מתנדפים ונשימתם פנימה במהלך היום מחטאה, מרפאת, מחזקת את מערכת החיסון, מייבשת את הליחה ועושה פלאים.

אם מתווסף לזה כאב גרון, אולי כאב אוזניים, כמה טיפות של שמן עץ התה בשמן זית, מעט מחממים (או לא, פחות חשוב), ומורחים על צידי הצוואר מבחוץ, מתחת ומאחורי האוזניים. מעסים את השמן בעדינות פנימה, והוא עושה את העבודה שלו פנימה, לכיוון האוזניים והגרון.

כשהייתי שולחת את הילדים לגן או לבית הספר ורציתי להשתדל למנוע הדבקה מצינון או חולי של ילדים אחרים, אותו חיוך, אפילו כמה טיפות של שמן עץ התה על דש הבגד, כך שהילד נושם אותו לאורך היום, ממש ממש עזרו.

אם יש חולים בבית או מצוננים, מעבר לטיפול בהם, אפשר לנדף שמן עץ התה בחלל החדר במבער לצורך חיטוי ועידוד הריפוי. יש כאלה שהריח של שמן עץ התה לבד קשוח להם, "רפואי" מדי. אם כך, אפשר להוסיף לו לבנדר, הדס ואקליפטוס. כל אלה יעזרו ממש לכל מי שמצונן, וגם לכל יתר דיירי הבית.

השמן הזה הוא קוטל החיידקים הכי טוב שאני מכירה וזו מתנה אדירה בבית (כמעט תמיד יהיה לי שמן עץ התה בכיס).

זהו. קצר כזה, לתזכורת. מקווה שמועיל.

חורף נעים, מיכל.